Menu

"אני חייב לומר שיש דבר אחד טוב שהמתנחלים עושים"



נורה (27) והנס (66) ג'ונסון
גרים בשטוקהולם, נוחתים משטוקהולם

שלום, מה תעשו בארץ?

נורה: אנחנו הולכים לחתונה של בן דודי השני בקיסריה ואז ניסע לתל אביב ולירושלים לטייל. זאת הפעם השלישית שלי פה.

הנס: אני ביקרתי בישראל פעמים רבות. הראשונה היתה ב–1984. בת דודתי באה להתנדב בקיבוץ, התאהבה, המירה את דתה ליהדות והתחתנה, ואני נסעתי לבקר אותה. אז לא ידעתי כמעט כלום על ישראל, אבל בהחלט התעניינתי. בשנות ה–60 המאוחרות היו הרבה תנועות אנטי־מלחמתיות בעולם והן הציפו שאלות קולוניאליסטיות רחבות יותר, אז האופקים נפתחו. מאז העמקתי בנושא. בת דודתי מאוד לאומית ותומכת בישראל. אני יותר ביקורתי, אבל אנחנו בקשר טוב, למרות הוויכוחים הפוליטיים.

מה עשית כאן, חוץ מלהתווכח עם הבת דודה?

הייתי משקיף בגדה המערבית מטעם מועצת הכנסיות, אף שאני לא אדם דתי. הארגון קיים יותר מ–15 שנה ויש בו משקיפים מ–20 מדינות, שמדווחים לאו"ם וליוניצ"ף. אנחנו לא ארגון שמגיע לשמש מגן אנושי, אנחנו באים לדבר ולהסתכל, ותמיד מצייתים לחיילים. הגעתי פעמיים, לפני חצי שנה ולפני ארבע שנים. גם אז זה היה בימים אחרי שנתניהו נבחר, ותחושת התקווה קרסה. אפשר היה ממש לראות את זה.

מה עוד ראית?

היינו במחסומים בבית לחם ובקלנדיה. בביקור השני שלי, לפני חצי שנה, ראיתי שיותר אנשים נדחים במעברים ויותר חיילים אמרו לא לצלם או למחוק תמונות. ביקרתי בדרום הר חברון, באזור שבו אנשים רצו לבנות בתים כי המשפחות שלהם גדלות, אבל הסיכוי לקבל אישור אפסי, אז הם בונים בכל מקרה ומקבלים צו הריסה. ראיתי חיילים מגיעים לפשיטות על בתים בלילות, אומרים שנער בן 15 זרק אבן ולוקחים אותו למשפט. והנערים מודים, אבל הם כל כך צעירים שלפעמים אין לדעת אם הם עשו את זה. ובכל אופן, לפשוט על בתים ולעצור נערים, זה לא מה שיעצור את הטרור. לדעתי, זה רק מגביר אותו. הנערים האלה לא יהיו בבית הספר חצי שנה, וכשהם יחזרו מהכלא הם רק יהיו קשוחים יותר. להורים קשה להחזיר אותם ללימודים. זו לא הדרך הנכונה לעשות את הדברים.

ניסוח מעודן מאוד.

מה שהכי מפליא אותי הוא שזה מצב לא נורמלי שהתנרמל. לפעמים אתה רואה ששני הצדדים יודעים שזה מה שקורה. באחד הכפרים פגשנו פלסטינים שהתאמצו כדי שלא תהיה אלימות בהפגנות ובאמת הצליחו. הם הולכים, מפגינים, החיילים עוצרים אותם, הפלסטינים נותנים לחיילים הרצאה על הכיבוש. זה כמעט טקס מוסכם, ואחרי שעה כולם הולכים הביתה. אף אחד לא צועק.

או שכולם צועקים, ואף אחד לא מקשיב.

כן, יש פרופגנדה חזקה משני הצדדים. גם את הבחור שהצליח להרגיע את האלימות בהפגנות בסוף עצרו כטרוריסט. מצד אחד, קשה לא לחשוב שזה לא הוגן כשאתה נמצא בגדה. מצד שני, בחרתי להיות משקיף כי חשוב לי לראות בעצמי מה נכון ומה לא, וביקרתי גם בצד הישראלי.

מה ראית בצד הישראלי?

אני רואה עכשיו "שטיסל" וזה מאוד מעניין. אף שהתוכנית מוגבלת לחיים הדתיים, היא גם מדגימה עד כמה כולנו כל כך דומים. רוב המתנחלים שפגשתי הם אנשים נורמליים, אבל יש קבוצות קטנות של פורעי חוק שלא נענשות. אלו אנשים שגורמים נזק למתנחלים האחרים ולישראל כולה. הם עושים דברים רעים שאני לא חושב ש–95 אחוז מהישראלים היו מקבלים.

מסוכן להיות משקיף?

לא הרגשתי בסכנה, אבל לפעמים במחסום כל כך צפוף שיכולים למעוך אותך. אבל בעצם מבחינתי אני גמרתי להיות משקיף, אז הסכנה העיקרית היא שיעשו לי עכשיו בעיות בכניסה לישראל בגלל הראיון הזה. אני מקווה שלא.

למה סיימת להשקיף?

נהיה קשה מדי לשחרר, זה נשאר איתך.

מה אתה עושה בשוודיה?

עכשיו אני בפנסיה, אבל עבדתי עם חברות שמגינות על הסביבה וחברות שמנהלות יערות. אני חייב לומר שזה דבר אחד טוב שהמתנחלים עושים, הם נוטעים הרבה עצים. צריך לעשות את זה. יבש פה.

עוד במדור טיסות נכנסות / טיסות יוצאות || "אל תצאו לחופשות קצרות, וטוסו רק בטיסות ישירות" | "נמאס לי כבר לראות אנשים מתים" | "כולם דיברו על היעילות הגרמנית, אבל אני ידעתי את האמת" |  "חזרתי למקסיקו בשבילה, אבל זה לא הסתדר בסוף" 

"להיות נערה אירופאית באגאדיר זה דבר מורכב. הרחובות שייכים לגברים"

שרה מסנאווי (22)

גרה בתל אביב, ממריאה לפריז

שלום, אפשר לשאול מה תעשי בפריז?

לאחים הקטנים שלי יש יום הולדת, אז אני נוסעת. החלטתי רק לפני יומיים. זו הפתעה. ההורים שלי לא יודעים שאני מגיעה, רק האחים. אני מקווה שהם התאפקו ולא סיפרו.

ומה את עושה בארץ?

בסיבוב הנוכחי אני גרה בתל אביב כבר כמעט שנה והתחלתי ללמוד באוניברסיטה.

היה סיבוב נוסף?

כן, גרתי כאן גם לפני שנתיים וחצי. הגעתי להתמחות בשגרירות הצרפתית אחרי תואר ראשון. זו היתה תקופה מאוד אינטנסיבית. היו רגעים שאהבתי ורגעים ששנאתי, אבל כשחזרתי לצרפת ועברתי לפריז, ממש השתעממתי.

אז חזרת? פה לא חסר אקשן.

זה לא רק עניין של עניין. לפני כן הייתי גם בהתמחות במרוקו. גם אז היה מוזר לחזור לצרפת. אתה יודע הכל, אבל לא יודע. הרגשתי שדברים שנראו לי נורמליים הפסיקו להראות נורמליים. פעם אחת הלכתי לבקר את אמא שלי בבית הספר שבו היא מלמדת ולא נתנו לי להיכנס. אמרתי להם "תראו, יש לנו אותו שם, היא פה כל יום ואני ממש דומה לה", אבל הם סירבו. וחשבתי שבישראל, אפילו עם כל הביטחון, זה לא היה קורה. בצרפת כל כך מפחדים, שמשתמשים בחוקים בלי לחשוב. בישראל מפעילים שיקול דעת, החוקים יותר גמישים.

כן, גמישות עם החוק היא סימן היכר ישראלי.

ברור שיש פה גם דברים מעצבנים. יקר פה ואין הרבה מוצרים של אוכל וקוסמטיקה שיש באירופה. המצב הביטחוני. אבל בעיקר הבידוד. כשאתה באירופה, אתה יכול לנסוע לארץ אחרת לסוף שבוע ברגע. מכאן קשה לצאת.

יש לך איזה קשר משפחתי לישראל?

לא, ואני לא יהודייה. נולדתי בצרפת, אבא שלי מרוקאי ואמא שלי גרמנייה, גדלתי בבית חילוני. מצד אחד חגגנו את חג המולד ומצד שני ברמדאן אבא בישל מאכלים מסורתיים, אבל אף פעם לא צמנו. אני אוהבת את ישראל כי גיליתי פה את כל הדברים שאני מכירה ואוהבת במקום אחד: מצד אחד קוסקוס ומצד שני עוגת גבינה, שני הצדדים מיוצגים. זה לא שאני מרגישה פה יותר שייכת מאשר בצרפת, אני פשוט פוגשת כאן הרבה אנשים שזה נורמלי בשבילם לנוע בין שתי תרבויות ולדבר שלוש שפות. בצרפת זה לא נפוץ, בטח שלא בעיר קטנה כמו זו שבה גדלתי.

איפה גדלת?

גדלתי בשאלון אה שמפיין.

מקור השמפניה.

לצערי אני לא מתה על שמפניה, אפילו שבקבוק עולה אצלנו רק 12 יורו. בכל אופן, אצלנו לא מייחסים חשיבות לזהות. אם אתה מדבר צרפתית, אתה צרפתי. אבל כשאח שלי, ששמו ישמעאל, נרשם לאתר שיתוף נסיעות, איש לא הציע לו נסיעה. ואז הוא הוסיף תמונה. ואחי בהיר עם עיניים כחולות. מיד היו מלא הצעות.

גזענים יש בכל מקום.

צרפת גם מאוד פרו־פלסטינית, אבל כשמגיעים הנה מבינים שהמצב הרבה יותר מורכב. לא רק בישראל, במזרח התיכון כולו.

מה המצב, למשל, במרוקו?

גרתי במרוקו חמישה חודשים כי הייתי בהתמחות אחרת, ארבעה מתוכם באגאדיר. ולהיות נערה אירופאית באגאדיר זה דבר מורכב. כל עוד את בתוך בית סגור זה סבבה, אבל הרחובות שייכים לגברים ואם את אישה אירופאית צעירה שעוברת, מצקצקים ומשמיעים לך קולות. לא יצאתי הרבה בלילה. התלבשתי צנוע. פעם אחת אכלנו ארוחת ערב כמה מתמחים, גם גברים, והשכנים שלי רצו לקרוא למשטרה. הם אמרו לי שזה לא חוקי. אמרתי להם שזה שקר והם אמרו "אנחנו יודעים מה הקטע עם אירופאים, הם אוכלים קינוח ואחריו יש עוד קינוח".

לא אמרת לשכנים שאת חצי מרוקאית?

לא, לא רציתי לריב. כילדה היינו נוסעים הרבה לבקר משפחה. המשפחה של אמא שלי בגרמניה הכי מבוססת ופרוטסטנטית ואז במרוקו היינו הולכים להביא מים עם החמור. זה הדבר שישראל מיישבת בשבילי. אני אוהבת שאפשר להיות מי שאתה וללבוש מה שאתה רוצה. אם בא לי אוכל ערבי אני הולכת ליפו, אם בא לי עוגה אני יושבת בבית קפה בדיזנגוף ואם אני רוצה לדבר צרפתית אני הולכת לפרישמן.

עוד במדור טיסות נכנסות / טיסות יוצאות



תגובות

דלג על התגובות

הכתבות הנקראות היום באתר

Let's block ads! (Why?)



Source link

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *