Menu

בנימין נתניהו מציג: הנרדף שלא נרדף


מעבר לתהייה הכללית איך מתיישבת הסיסמה "ראש ממשלה חזק" עם העובדה שראש הממשלה נוטה להציג עצמו כקורבן רדוף של התקשורת, בתי המשפט, מערכת אכיפת החוק בכלל, וכמובן השמאל שמושך לטענת נתניהו בכל החוטים, למרות שהוא עצמו ראש ממשלה קרוב לעשר שנים – נשאלת השאלה איך אדם יכול לקבל דקות שידור בפריים טיים ובכל זאת לטעון שהוא נרדף?

סליחה שאני שואלת את המובן מאליו, אבל אם לנקוט בז'רגון נתניהו, האם אי פעם היה חשוד בפלילים שקיבל צינור תקשורת לכלל הציבור הישראלי? האם קיים פרוטוקול עליו לא שמענו שכל חשוד שלא עומת עם העדים נגדו פונה לתקשורת ומקבל במה לדבריו? כי אם לא, אז אולי בכל זאת יש כאן בעיה אבל לא זו שנתניהו העלה.

במשך כמה שעות משך ראש ממשלה את המדינה כולה לספין ההודעה הדרמטית (במדינה חרדתית ממילא) בצורה חסרת אחריות וחובבת דרמה. אם נוסיף לכך את העובדה שבהודעה לא היה שום דבר חשוב, יש לשאול אם אין זה מעיד על בעיה בספקטרום שבין קלה לחמורה להדאיג (בחרו את המקובל עליכם) של שיקול דעת מצד האדם שאמון על ביטחוננו הפיזי, הכלכלי והמדיני?

אם לוקחים בחשבון שאנחנו בתקופת בחירות וראש הממשלה חטף את הפריים-טיים בכל הערוצים על שום דבר שאין בו מן האינטרס הציבורי, הרי שיש כאן שימוש אסור בתקשורת לטובת תעמולה אישית. אם תכניסו את זה לקונטקסט של ראש ממשלה שחשוד שעשה לטובתו האישית, הדבר היחיד שניתן להגיד על כל המצב מסתכם בהכרה שנתניהו עקבי – הוא תמיד עושה לעצמו.

אם לוקחים בחשבון ששום חשוד לא זוכה לתנאים תקשורתיים כאלה, הרי שבעניין נתניהו, שבדף המסרים שלו טענות ל"אכיפה בררנית" המכוונת נגדו, אכן יש אפליה – אין שום חשוד שזוכה לדבר אל הציבור בחופשיות כזו ובתהודה כזו כמו ראש הממשלה. עומד נתניהו אחרי שארגן את המיקום, הזמן, המצלמות והנושא ומנצל שידור ישיר לאומה כדי לומר דברים שאף אחד לא יכול היה לשאת חוץ ממנו. האם זו לא טובת הנאה הנובעת מתפקידו הייחודי כראש ממלה ושר ביטחון? בוודאי שכן. צודק ראש הממשלה, יש לנו בעיה עם אכיפה בררנית. לא רק שהחשוד בשוחד, טובות הנאה והפרת אמונים ממשיך בתפקידו, הוא מקבל במה להכפיש את מערכת אכיפת החוק.

מילא ששכח להיות אזרח מן השורה, שכח שהוא משרת ציבורערן וולקובסקי

נתניהו לא מבקש צדק, לו היה מבקש צדק, כאדם חף מכל חטא ופשע לטענתו, הוא היה צריך לחזק את כל מי שנוטל חלק בירידה לחקר האמת בפרשות בהן הוא חשוד. מי שהכפיש את היועץ המשפטי לממשלה ושלח איומים מרומזים יותר מכל גורם אחר במערכת הפוליטית היו נתניהו וסביבתו הקרובה, למרות הספינים החוזרים ונשנים על ההפגנות האזרחיות נגד השחיתות. אף אחד לא לוחץ על מנדלבליט להכריע כך או אחרת חוץ מנתניהו, ציבור המפגינים והאופוזיציה רק מבקשים ממנדלבליט להחליט כבר ובצדק – עינינו הרואות שהתמשכות העניין אינה פועלת לטובת אף אחד מהמעורבים.

מה שעוברים היום אזרחי ישראל הוא תרגיל עוקץ ביחסי ציבור. נתניהו יכול לדבר על תקשורת עוינת, אולם עובדתית ובלי להוכיח שום שיקול דעת, כל עורכי המהדורות העבירו את דבריו ללא כל הפרעה גם אחרי שהתברר תוכנה העלוב של ההודעה. עורכי הדין של נתניהו יודעים מצוין שאין שום סיבה להלין על היעדר עימות, כמו שאין סיבה להלין על שימוע טרום בחירות, הכל נעשה כדי לגייס תמיכה ציבורית והמחיר אינו חשוב, גם אם שלטון החוק נרמס. גם זה לא משהו שכל חשוד זוכה לו במדינת ישראל.

מילא שנתניהו שכח מה זה להיות אזרח מהשורה, הוא לא היה כזה כבר שנים, אבל נתניהו שכח שהוא משרת ציבור. נתניהו מנסה לכרוך את גורל ישראל בגורלו, כל נבל מוצלח עושה זאת לקראת המערכה האחרונה, גם במקרים בהם מתוכנן סרט המשך. גם בפוליטיקה, כמו בסרטים, הכל עניין של רייטינג וההצגה הכי טובה בעיר כרגע היא "הנרדף" של ראש הממשלה, האיש שמעולם לא נרדף אבל לא הפסיק לטעון שהוא כזה.

Let's block ads! (Why?)



Source link

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *