Menu

יום בחיי אושרת יקותיאל, חלאס עם ה"הפוך על שקדים חזק בכוס זכוכית בלי קצף"


"אני אושרת, בת 40 עוד חודשיים, נשואה לגל, אמא להלל בן 7.5 ואביגיל בת 4. גרה בתל אביב ובעלת בית קפה. לא אוהבת שגרה, מתמרמרת על חיי הבורגניים והמשעממים אבל בפועל די אוהבת אותם. מפנטזת על טיול של שנה עם הילדים במזרח, על מעבר למושבת גלישה בקוסטה ריקה (אני לא גולשת) או על העתקת חיינו לפורטוגל. בסוף נשארת פה ומסתפקת בהרבה חופשות".

"פתחתי את בית הקפה הקטן שלי לפני כמעט שלוש שנים ומאז חיי השתנו מאוד. מצד אחד, אין כמעט רגע בחיים שהוא לגמרי נטול דאגה ואני תמיד נמצאת בכוננות לכיבוי שריפות. מצד שני, אני עצמאית, אוהבת את העבודה שלי ויכולה לשחק טניס באמצע היום. השנתיים הראשונות של העסק היו מאוד אינטנסיביות, וזה קרה דווקא כשהילדים היו קטנים יותר, אבל עכשיו אני יכולה לעבוד קצת פחות ומשתדלת לסמוך על העובדות המאוד מוצלחות שלי".

היום של אושרת יקותיאל הוא היום ה-79 בפרויקט "עוד 365 ימים בחיים של 365 אנשים"

 

06:40

כיוונתי שעון אבל אני כבר ערה זמן מה. לא ישנה טוב. תמיד קצת דרוכה בבוקר, מרגישה איכשהו שבכל פעם אני מתחילה את הכל מחדש ואין לי ודאות שהכל יתקתק וייעשה כמו שאני רוצה. רציתי להספיק לקפוץ לסופר לקנות פיתות לסנדוויצ'ים של הילדים לפני שהם מתעוררים. לפעמים מכינים להם סנדוויץ׳ בקפה (הוא ממש מתחת לבית), אבל הם מעדיפים את אלה שאני מכינה להם בבית.

07:00

הולכת לטיב טעם בפינת הרחוב. שונאת את המקום הזה אבל מוצאת את עצמי בו לפחות פעם ביום. למה אין סופר נורמלי ונקי בתל אביב? אוהבת את ההליכה הזו בבוקר כשהעיר עדיין מנומנמת. חושבת לעצמי שאני צריכה לצאת לריצה בשעות האלה, או מוקדם יותר, אבל באותה נשימה יודעת שזה לא יקרה.

אושרת יקותיאל

07:15

חזרתי. הילדים ערים, הם אצלנו במיטה ומשתטים עם גל. הוא הרובוט והם מנסים לברוח ממנו או משהו כזה. מנשקת ומתכרבלת עם כולם לכמה רגעים ואז מתחילה להאיץ בהם. קשה להוציא את כולם בזמן בבוקר: אביגיל רבה איתנו על הבגדים, הלל חולם על הספה ולוקח לו רבע שעה לשים מכנסיים וחולצה. אני קצת מתעצבנת וגל מתעצבן עלי שאני חסרת סבלנות. בוקר קלאסי.

07:55

יוצאת עם הלל ומלווה אותו לבית הספר.

7

אושרת יקותיאל

08:02

מגיעה לקפה. השבוע שוטפת הכלים שלי, טיטי, בחופשה. יש מישהו שמחליף אותה וקשה לי עם זה. אין לי סבלנות לתדרך אנשים חדשים. כשטיטי נמצאת אני רגועה, סומכת עליה. מזיזה קצת דברים, מסדרת, מורידה עוגה שלא נראית טוב מהדלפק, מתקשרת לטכנאי של המדיח כי משהו שם לא עובד טוב, ואז מתפנה לחלק שאני הכי אוהבת בעבודה – הכנת אוכל.

2

אושרת יקותיאל

אני אוהבת לבשל. תמיד אהבתי. מרגישה נוח ובטוח. לקח לי הרבה זמן להשלים עם זה ואני חושבת שרק אחרי ששני הורי מתו הצלחתי להשתחרר מהתחושה שזו עבודה לא מספיק ראויה. לפעמים אני עדיין חולמת על קריירה אחרת אבל אני לא מכירה אנשים שלא חולמים.

בין חיתוך גזרים לקיצוץ שום אני קופצת למכונת הקפה, יוצאת קצת לדבר עם לקוחות (חלקם חברים), אחרים לא חברים אבל אני רואה אותם כמעט מדי יום ולמדתי לאהוב. יש ימים שאני שמחה לראות הרבה אנשים ויש ימים שפחות. יש משהו מאוד חשוף בעבודה הזו – פיזית ורגשית. כולם רואים אותי כל הזמן ואני מרגישה שיודעים עלי המון. יש גם איזו ציפייה, בעיני לא סבירה, שאהיה תמיד נחמדה. יש הבדל בין גסות רוח לבין התנחמדות כפויה ולא טבעית. אני מעדיפה להיות טובה והגונה במקומות שזה באמת חשוב.

6

אושרת יקותיאל

היום אני מרגישה מכונסת ומעדיפה לעבוד במטבח ולדבר עם הירקות. לא מסוגלת להתמודד עם 20 כוסות "הפוך על שקדים חזק בכוס זכוכית בלי קצף" . נשבעת לכם שהאופן שבו אנשים שותים את הקפה, או מבקשים את הקפה ליתר דיוק, מעיד עליהם משהו. בכלל, אני אמנם עוסקת באוכל למחייתי אבל מאוד סולדת מההתעסקות האובססיבית של אנשים עם מה שהם מכניסים או לא מכניסים לגופם. רואה בזה סוג של נרקיסיזם ואגוצנטריות.

11:45

האוכל לצהריים מוכן. כל יום אני קצת בחרדה שלא יבואו אנשים ולא יאהבו את האוכל, למרות שהמציאות מוכיחה אחרת. עולה הביתה ושמחה לגלות שגל עדיין שם. אנחנו מספיקים לקשקש קצת בזמן שהוא מתקלח ולפני שהוא יוצא. היום הוא מלמד ועובד עד מאוחר וזה קשה לי ולילדים. גל ואני ביחד כבר 16 שנה והוא עדיין הבן אדם שאיתו אני הכי אוהבת לבלות.

נתקעת עוד כמה רגעים בבית. שואבת את השערות של הכלבה פאף. לוקחת מרשם וקופצת לסופר פארם. לפני שבועיים וחצי עברתי ניתוח כריתת שחלות מניעתי ועכשיו גיל הבלות הנפלא נכפה עלי עשר שנים מוקדם יותר. אני מאוד מפחדת מתהליך ההזדקנות הזה, ממה שזה יעשה לי בעיקר פיזית אבל גם נפשית. עוד לא התחלתי לקחת הורמונים למרות שאת ההחלטה שאקח כבר קיבלתי. כרגע אני מרגישה טוב, אבל מודאגת ודרוכה מהעתיד הלא נודע.

קונה גם מסיר לק כי הלק האדום משבוע שעבר כבר מתקלף וזה נראה זוועה. יושבת על הספסל בפינה מתחת לבית ומטפלת בלק. אין לי כוח לעלות שוב למעלה ולא יכולה לעשות את זה בקפה. גיא פינס חולף ומחייך/מגחך על הסיטואציה. למזלי הצלחתי לעשות את זה מהר בלי שנתקלתי בעוד אנשים שאני מכירה. השכונה שלנו היא כמו קיבוץ. ממש.

5

אושרת יקותיאל

12:15

חוזרת לקפה. מתחיל סרוויס צהריים. עובדת, מגישה, מכינה. אוהבת לראות את המקום מלא.

13:00

יוצאת לטניס. משחקת פעם בשבוע, לפעמים בערב ומדי פעם במשך היום, שזה הרבה יותר כיף אולי בגלל התחושה שזו פריווילגיה שלא הרבה זוכים לה. חוץ מזה אני לא עושה ספורט בכלל, אבל אם הייתי יכולה – הייתי משחקת טניס יותר. זה תחרותי ומאפשר לי להוציא אגרסיות. פילאטיס ויוגה זה לא בשבילי.

14:45

חוזרת לעבודה. מתה מרעב. אוכלת בחמש דקות ונכנסת פנימה כדי לבדוק מה קורה. עוזרת להכין משהו למחר. מבינה שהעלבתי קודם את אחת העובדות בלי לשים לב. מתנצלת ומטהרת את האווירה. ניהול עובדים זה החלק הכי קשה בעסק. לפעמים זה גם החלק הכי מתגמל.

4

אושרת יקותיאל

15:45

עולה הביתה, מחליפה בגדים, יורדת למטה ומכינה סנדוויץ׳ לאביגיל. יש לי גם מילקי עם סוכריות בשבילה, הבטחה/הצעת שוחד שניתנה אתמול.

16:15

אוספת את אביגיל מהגן וממהרות לחוג המוזיקה שלה בבית הספר של הלל. מחכה בחוץ. קוראת מיילים, גולשת באינטרנט וחושבת קצת על אוכל להמשך השבוע – יש מנה חדשה שאני רוצה לנסות. מנסה לסבול כמה שפחות למרות שזו משימה לא פשוטה – הזמן עומד מלכת בהמתנה מחוץ לחוגים.

3

אושרת יקותיאל

אחרי החוג אביגיל ממשיכה לשחק בחצר עם חברים. קר לי ואני עייפה אבל הם ממש חמודים ונהנים. הלל אצל חבר וגם ככה אני צריכה לאסוף אותו לקראת 19:00 אז אין טעם לחזור הביתה. קופצות לחברה טובה שלי, אמא של חברה של אביגיל. שותות תה ומרכלות.

18:45

יוצאות לאסוף את הלל. אביגיל בוכה כמעט כל הדרך כי אני מעצבנת. מלים שלה.

19:10

נכנסים הביתה. אני מותשת. הילדים רעבים. מחממת לו שניצל ופירה, מכינה לה טוסט. אמבטיה לשניהם ואחר כך אני מרשה להם לראות פרק אחד של משהו במחשב. אין לנו טלוויזיה. אין לי מושג מה הם בחרו ובשלב הזה כבר לא אכפת לי. מנצלת 20 דקות של שקט בשביל לעשות הזמנה של ירקות ופירות לקפה למחר. כל ערב אצלי מסתיים בהזמנת ירקות ובכתיבת תפריט למחר.

20:30

הילדים הולכים לישון. אני צריכה לשבת ליד אביגיל עד שהיא נרדמת. היום זה לקח חצי שעה.

21:00

הללויה! אני אמורה לעשות משכורות כי תחילת חודש ולהעביר את הכל לרואה חשבון, אבל לא מסוגלת. עכשיו זה אפילו לוקח יותר זמן בגלל חוק חדש שמחייב להכניס את הטיפים לתלוש. מעבר לניג'וס, כולם מפסידים מזה.

21:30

השכנות-חברות שלי קופצות לכוס יין. בורכתי בשכנים מדהימים שהפכו לחברים ממש טובים. זה מאוד משמעותי כי הם (בעיקר הן, אבל לא רק) מהווים רשת תומכת תמידית. שורש ההתבכיינות שלי על חיי הוא שהם הפכו למאוד מצומצמים, אבל הדואליות היא שהצמצום הוא גם מקור הנחמה והאושר הכי גדול בהם. זכיתי במשהו יוצא דופן: חברים שהם כמו משפחה שגרים ברחוב הסמוך, ושכנות שהכי כיף לסגור איתן את היום.

1

אושרת יקותיאל

22:30

מקלחת ולמיטה. גל בדיוק נכנס הביתה. הוא שמח כי הפועל ניצחה 0-6. זה לא קורה אף פעם. הוא מנסה לשתף אותי בשמחה אבל אני כבר בשארית כוחותיי. מנסה לראות את פרק סיום העונה של פמת״א אבל לא מחזיקה מעמד ונרדמת.

רוצים גם אתם להשתתף, לתעד יום בחייכם ולהיות אחד או אחת מעוד 365 ימים בחייהם של 365 אנשים? פנו ל[email protected]

Let's block ads! (Why?)



Source link

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *