Menu

ליישר את ההדורים עם רוסיה


מי בעצם אחראי להפלת מטוס האיליושין 20 הרוסי ב–17 בספטמבר, ובכך למות 15 אנשי צוותו? משרד ההגנה הרוסי האשים את ישראל באחריות למעשה. ישראל מכחישה. למי אכפת?

האם לא היתה זו פשוט תוצאה טרגית של ההסדר למניעת עימות, שאליו הגיעו ישראל ורוסיה לפני כמה חודשים, הסדר שבמקרה זה לא הוכיח את עצמו בשעת מבחן? בהתחשב באינספור ההודעות המגיעות ממוסקבה, מדמשק ומירושלים בנושא מאז האירוע — יש המייחסים חשיבות גדולה לזיהוי האדם שלחץ על ההדק, או, על פי הרוסים — לאדם שהצליח לשטות באדם שלחץ על ההדק.

עוד כתבות בנושא

הודעת רוסיה, ולפיה היא סיפקה סוללה של טילי נ"מ מסוג S–300, במטרה לשדרג את מערכת ההגנה הסורית, וכי צבא סוריה יוכל להפעיל את המערכת החדשה בתוך שלושה חודשים מעידה על תחושת דחיפות במוסקבה בנוגע למצב ההגנה האווירית של סוריה וליכולתה לתפקד תחת הלחץ שמפעיל באזור חיל האוויר הישראלי. שר החוץ האמריקאי, מייק פומפאו, הגדיר את אספקת הטילים לסוריה כ"הסלמה רצינית". האם פירוש הדבר, שאנו עשויים לעמוד בפני תחרות טכנולוגית בין יכולות הלוחמה האלקטרונית ומערכות הטילים הרוסיות לבין אלה של ישראל ואולי גם של ארצות הברית?

כ–50 שנה עברו מאז תמכה בריה"מ בערבים בסכסוך הישראלי־הערבי. תחילה הפגינו הסובייטים את עליונותם הטכנולוגית בתחום טילי הקרקע־אוויר בווייטנאם. מי אינו זוכר את הפלת המטוס של ג'ון מקיין מעל סייגון? בעקבות הפגיעה במטוסים אמריקאיים רבים בווייטנאם הוצבו סוללות טילי קרקע־אוויר מאוישות בצוותים סובייטיים במצרים ובסוריה. המעורבות הסובייטית כללה קרבות אוויר בין מטוסים סובייטיים, שהוטסו על ידי טייסים סובייטים, למטוסים ישראליים.

במלחמת יום כיפור התקדמו כוחות קרקע מצריים וסוריים תחת חיפוי של סוללות קרקע־אוויר וניטרלו את יכולת חיל האוויר הישראלי לספק תמיכה לכוחות הקרקע הישראליים. רק שנים לאחר מכן, במלחמת לבנון, הפגין חיל האוויר את יכולתו להשמיד את סוללות הקרקע־אוויר הסובייטיות בלי לאבד ולו מטוס אחד. הישג טכנולוגי ישראלי זה נחשב לכישלון של הטכנולוגיה הסובייטית ועלה למומחים בנזיפה מידי אדוניהם בקרמלין.

מאז השתנו הרבה דברים, ולטובה. לישראל יש כיום יחסים טובים עם רוסיה. ולדימיר פוטין ובנימין נתניהו נפגשים דרך קבע, ופוטין ממשיך לפעול להרחקת צבא איראן מגבולות ישראל. למרות זאת, טענת רוסיה על כך שישראל אחראית להפלת האיליושין ואספקת מערכת טילי הנ"מ לסוריה בלי להיוועץ תחילה בישראל הן סיבה לדאגה מסוימת. השאלה היא, כיצד אפשר להחזיר את היחסים בין ישראל לרוסיה למסלול הרגיל, באופן שיאפשר לחיל האוויר להמשיך את פעילותו כדי למנוע מהאיראנים להרחיב את נוכחותם בסוריה, ובו בזמן להבטיח את ביטחון מטוסי רוסיה הפועלים באזור.

יש הסבורים אולי, שהפתרון טמון בהפגנת התחרות בין ישראל לרוסיה — תחרות טכנולוגית בין מטוסים למיירטים, על כל הסכנות הכרוכות בכך, במטרה לחזור לנקודת ההתחלה ולהתמודד כשווים. מוטב למצוא דרך להימנע מכך. יש להשאיר את העניין בידי פוטין ונתניהו, בתקווה שהם יישרו את ההדורים.



תגובות

דלג על התגובות

הכתבות הנקראות היום באתר

Let's block ads! (Why?)



Source link

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *