Menu

מה גרם לאי קטן באוקיינוס ההודי להתחיל לנוע ממקומו


המדענים התקשו להסביר את מאות רעידות האדמה שתקפו במשך חודשים את האי מיוט שלחופי מדגסקר. רק באחרונה הגיעו החוקרים למסקנה: זאת ככל הנראה ההתפרצות הוולקנית התת-ימית הגדולה בהיסטוריה

בנובמבר האחרון ניצבו מדענים בכל העולם אחוזי פליאה מול המכשירים שלהם. אמנם איש לא חש בכך, אולם המכשירים הראו שבמשך 30 הדקות הידהד ברחבי כדור הארץ קול רעם עמוק, שמקורו באזור מיוט (Mayotte), אי צרפתי באוקיינוס ההודי. רבים מהמדענים פנו להתדיין בטוויטר על משמעותם של הממצאים והציעו הסברים שונים לקול שתיעדו המכשירים. "אני מקווה שהאירוע יתברר כמפלצת-ים פרהיסטורית", התבדח אחד מהם.

למעשה, כבר במאי האחרון החל השירות הגיאולוגי הצרפתי (BRGM) לעקוב אחר האירועים הסיסמיים המערערים את החיים במיוט בעת האחרונה. שום דבר לא הכין את חוקריו לקנה-המידה של הרעם הימי שבקע בנובמבר. "ב-10 במאי 2018 נרשמה רעידת אדמה קטנה במיוט. זה לא היה האירוע הסיסמי הראשון באזור, אז הוא לא קיבל יותר מדי תשומת לב מדעית", מספר בראיון למוסף הארץ פייר בריול, גיאו-פיזיקאי ב-CNRS, מרכז המחקר המדעי הלאומי של צרפת, אשר עוקב אחר האירועים ממקום מושבו שבפריז. "חמישה ימים לאחר מכן נרשמה רעידה נוספת וחזקה יותר, בעוצמה של 5.9 בסולם ריכטר. אחריה — כמו לאחר רעידות אדמה רבות — פקדו את מיוט זעזועי-המשך מפעם לפעם ביוני, אבל זה היה נורמלי. ציפינו שהם ייפסקו עד סוף החודש, אבל הם נמשכו ביולי ואז גם באוגוסט. זה היה קצת ביזארי, אבל לא היינו מודאגים במיוחד וחשבנו שמדובר ברצף סיסמי לא-סדיר".

יותר מ-1,730 רעידות בעוצמות משתנות כבר פקדו מאז את מיוט. אמנם עד כה לא נרשמו אבידות בקרב התושבים, אך הרעידות כבר הסבו נזק רב הן למבנים, לתשתיות ולרכוש והן לנפש התושבים. "מאז תחילת האנומליות ועד היום, 27 במרץ, עברו כמעט תשעה חודשים — ועדיין אין שום ראיה לכך שהן בסופו של דבר יפחתו ואף אחד לא יודע מתי הן ייפסקו", טוען בריול. "בכל הקשור להרי געש, נדיר למצוא רצף אירועים שנמשך יותר משנה. יש מקרים מתועדים שנמשכו כמה שנים, אבל אני לא חושב שאני יכול לציין אפילו התפרצות אחת שנמשכה עשר שנים".


מפת האי מיוט

הקהילה המדעית נותרה מבולבלת למדי לנוכח המשך הרעידות, כפי שמספר רמי בוסו, סיסמולוג בארגון EMCS (המרכז הסיסמי האירופי-ים תיכוני). "מכיוון שהרעידות התרחשו כמה עשרות קילומטרים מחופו המזרחי של מיוט ובעומק של ארבעה קילומטרים, ומכיוון שאין לנו תחנות סיסמיות בסביבה, לא יכולנו לתצפת עליהן כהלכה ולא באמת הבנו מה קורה שם". אולם, לדבריו, "הכל השתנה ב-11 בנובמבר, אז נרשמה רעידת אדמה מאוד ייחודית".

ראיה לכך שמדובר באירוע וולקני ימי צצה בינואר: דגים מתים הופיעו מעל לאחת משוניות האלמוגים המקומיות, ולצדם עלו ריחות עזים של גז, גומי שרוף, פלסטיק וגופרית

"האירוע הזה נצפה ממרחקים גדולים מאוד ועורר רעידות שנמשכו זמן רב. אלה היו נתונים שוברי שיאים", אומר ז'אן-פול אמפוארו, סיסמולוג המתמחה ברעידות אדמה ממרכז המחקר הצרפתי IRD. "באותו יום תחנות סיסמיות וסיסמומטרים ברחבי העולם, הנמצאים במרחקים גדולים זה מזה, הצביעו כולם על ויברציות באדמה שמתרחשות כ-50 ק"מ ממיוט בקצב מאוד קבוע, כמה דקות במחזורים של 16 שניות. בזמן האירוע שמענו שני צלילים — אחד גבוה ואחד נמוך — שנדמה כי הם 'מדברים' זה עם זה; הצליל הנמוך, המופק מרעידתה של האדמה, לווה בצלילים גבוהים, שחזרו על עצמם כל 45 שניות בערך — כשליש מהמחזור של הצליל הנמוך. דמיין שני כלים מוזיקליים, אחד עם צליל בס נמוך במיוחד, כמו טובה, ואחר עם צליל גבוה, כמו כינור. צמד נגנים יכולים לשבת בחדרים נפרדים ולנגן בכל אחד מהכלים באופן עצמאי, אבל אם אתה שומע שהם מסונכרנים, שיש להם קצב משותף, ההנחה הטובה ביותר שלך היא שכל אחד מהם יודע מה השני עושה. זה מושלם מכדי להיות צירוף מקרים. זאת חייבת להיות תגובה בין הצלילים".

דוח חדש של BRGM ו-ENS, שהועלה לאינטרנט בסוף פברואר האחרון, עוד קודם לפרסומו המדעי, טוען כי צמד הצלילים שנשמעו אכן היו קשורים זה לזה. על פי המחקר לא מדובר ברעש אדמה אלא באירוע וולקני-ימי גדול במיוחד; אם מסקנה זו נכונה, זוהי ההתפרצות הוולקנית הגדולה ביותר בהיסטוריה האנושית המתועדת והשפעתה על מיוט וסביבתו עלולה להיות גדולה מפי ששיערו.


מיוט במהלך גל רעידות האדמה. נזק רב נגרם למבנים, תשתיות ורכוש

מיוט במהלך גל רעידות האדמה. נזק רב נגרם למבנים, תשתיות ורכוש
Daniel Gros

האי התחיל לזוז

בפגישה עם בריול, ממחברי הדוח, במשרדו באוניברסיטת ENS בפריז, פרושות על השולחן בינינו מפות המשמשות אותו בהסבריו: "עוד בחודש הראשון של האירועים הסיסמולוגיים היו כאלה שחשבו שזוהי פעילות וולקנית ולא רעידת אדמה, מכיוון שמיוט הוא אי וולקני בעצמו. אבל לא היו שום ממצאים מדעיים שתמכו בכך ולא היו התפרצויות כאלו באזור לאחרונה. אבל עתה, כפי שהמחקר שלנו טוען, ההסבר הסביר ביותר הוא שמדובר בהתפרצות וולקנית. זהו הקונסנזוס היום, אף על פי שעדיין לא ראינו את המגמה מכיוון שהיא נמצאת עמוק מתחת למים".

ראיה נוספת צצה, תרתי משמע, בינואר האחרון: דגים מתים רבים הופיעו מעל לאחת משוניות האלמוגים המקומיות ולצדם עלו ריחות עזים של גז, גומי שרוף, פלסטיק וגופרית. "זאת לא הוכחה חד משמעית, אבל הדגים האלה חיים עמוק מאוד באוקיינוס, כך שהמוות שלהם נמצא בהלימה עם תופעה הקשורה למגמה הפורצת את פני הקרקע ומשחררת את הגזים שהיא מכילה", מסביר בוסו.

בריול מספר כי נקודת המפנה המדעית התרחשה "כחמישה חודשים לאחר רעידת האדמה במאי, כאשר גילינו משהו חדש — האי כולו זז. מכשירי ה-GPS הראו שבכל חודש הוא זז כ-1.5 סנטימטרים מזרחה ושוקע כ-80 מילימטרים. כל הניסיונות שלנו להתאים את הנתונים האלו למודלים מוכרים של רעידות אדמה נכשלו, אבל כשניסינו להזינם למודל של הר געש, זה הצליח. זאת לא הוכחה, כי אף אחד לא ראה את הלבה שאמורה להיות על רצפת האוקיינוס, אבל התנועה של האי מתאימה למודל שבו אחת לשנייה נפלטים 84 מטר מעוקב של מגמה ממאגר שנמצא מתחת לקרקעית. בקצב הנוכחי, קילומטר מעוקב יוצא מהמאגר כל חצי שנה ומגיע לכאן", הוא אומר ומצביע על נקודה כחולה על המפה, כ-50 ק"מ ממיוט.

אולם, כפי שהוא מודה בעצמו, "הידע של מדענים בנוגע לרעידות אדמה והרי געש מוגבל למה שתועד והפך לחלק מהידע ההיסטורי. לדוגמה, שום תופעה מקבילה לא נצפתה מאז המצאתן של טכנולוגיות ואמצעים חדשים כמו GPS, תמונות לוויין וכו', אבל אלו נכנסו לשימוש רק במאה ה-20. כשאנחנו משווים אירועים נוכחיים למאורעות עבר אין לנו מידע בר-השוואה, כך שכל מה שיש בידינו הן הערכות גסות".

החום של המגמה הנפלטת מהמאגר ממיס חלקים מקרקעית האוקיינוס שבקרבת האי, ובעקבות כך האי שוקע ונדחף מזרחה. גוף האדמה הקרוב ביותר ממזרח הוא מדגסקר, אולם, כפי שמחשב בריול, בקצב הנוכחי יעברו כמיליון שנים בטרם ייפגשו שני האיים. התפרצויות רבות ופרק זמן דומה יידרשו גם כדי שהצטברות המגמה תיצור איים וולקניים חדשים: "אם התנועה של האי תימשך שנה הוא ישקע בכעשרה ס"מ, שזה לא קריטי, אבל אחרי עשור כבר מדובר במטר — ושקיעה של בין חצי מטר למטר שלם עלולה להיות קריטית לפעילות האנושית באי".


הקווים האדומים מייצגים רכסים תת־ימיים, שלאורכם מתרחשת פעילות געשית מרובה

הקווים האדומים מייצגים רכסים תת־ימיים, שלאורכם מתרחשת פעילות געשית מרובה

"אני לא חושב שיש כרגע תיאוריות מתחרות", אומר בוסו. "מה שעדיין לא ברור הם הפרטים — האם המגמה הגיעה לפני השטח ואיך המצב יתפתח. אנחנו יודעים שאזור קומור הוא וולקני. הר הגעש קרתאלה, לדוגמה, נמצא שם ויש באזור מגמה שמנסה למצוא את דרכה מעלה. אם המגמה תמשיך לנוע כלפי מעלה שוב-ושוב יכול להיווצר בסופו של דבר הר געש שלועו מגיע מעל לפני הים, אבל אנחנו לא נזכה לראות זאת — זה תהליך שאורך מאות אלפי שנים. אבל אם הפעילות הוולקנית תחדל גם התנועה של האי תיפסק. זה לא דומה לתופעות הנלוות לתנועתם של לוחות טקטוניים; אנחנו יודעים, לדוגמה, שבגלל התנועה הזאת מזרח אפריקה תיפרד משאר היבשת בעוד מיליוני שנים, אבל במקרה של מיוט זה תלוי בפעילות הוולקנית העתידית, שאנחנו לא יודעים עד מתי היא תימשך".

גם אמפוארו טוען כי "מדובר באירוע ייחודי — זוהי הפעם הראשונה שאנחנו רואים תיעוד מדעי של תופעה כזאת; אנחנו לא יודעים אם משהו דומה קרה לפני המאה הקודמת, אבל הרי הגעש שקיימים היום היו צריכים להיווצר איכשהו, נכון? למרות זאת אנחנו לא יודעים, לדוגמה, איך המגמה התנהגה — האם היא נעה בכמויות גדולות או קטנות? מהי הכמות הגדולה ביותר שיכולה לנוע באירוע בודד? קשה לתת תשובות כמותיות ומדויקות לשאלות האלו ללא תצפית ישירה".

מאמצים מדעיים נוספים נעשים כדי לרדת לעומקה של התופעה. המרכז הצרפתי למחקר מדעי (CNRS), יחד עם השירות הגיאולוגי הלאומי ורשויות נוספות, החלו בהתקנתם של חיישנים וציוד נוסף במיוט ובאיים שממזרח לו, כדי שיוכלו להיטיב ו"לשמוע" את הרעשים הבוקעים ממקור התופעה. "קבוצה של מדענים הורידה לקרקעית האוקיינוס שישה סיסמומטרים סביב מה שאנחנו חושבים שהוא מקור ההתפרצות. סירות יצטרכו לעבור שם שוב במאי כדי לאסוף את החיישנים, מכיוון שהם נמצאים עמוק מכדי לשדר את המידע, אז כרגע אנחנו לא יכולים להשתמש בנתונים שהם אוספים והרשויות נאלצות להסתפק, בינתיים, בפרשנות שלנו לנתונים המצומצמים שבידינו", אומר בריול.

הגיאו־פיזיקאי פייר בריול: "אם האי ימשיך לנוע במשך שנה הוא ישקע בעשרה ס"מ, שזה לא קריטי. אבל אחרי עשור כבר מדובר במטר – ושקיעה של בין חצי מטר למטר עלולה להיות קריטית לפעילות האנושית באי"

סיסמולוגים כגיבורי על

קבוצת האיים מיוט, שנמצאת באוקיינוס ההודי, בין מדגסקר לצפון מוזמביק, היתה מקום ייחודי למדי עוד טרם התעלומה המדעית הפוקדת אותה. האיים משתייכים מבחינה גיאוגרפית לארכיפלג קומורו, אך בניגוד לקבוצת האיים המשתייכים ל"איחוד של איי קומורו" העצמאיים, מיוט וכמה איים נוספים בארכיפלג ובסביבתו נותרו עד היום תחת ריבונות צרפתית.

על פי מפקד אוכלוסין שנערך ב-2017, 95% מבין כ-257 אלף איש החיים במיוט הם מוסלמים, ואף שצרפתית היא השפה הרשמית, שפות האם של מרבית התושבים הן ניבים של קומורית. קבוצת האיים מיוט — שצפיפות האוכלוסין שבה שנייה רק לפריז — היא חבל הארץ הצרפתי העני ביותר. ההכנסה לנפש נמוכה פי ארבעה מהממוצע בשאר צרפת ונמוכה משמעותית מההכנסה בשאר הטריטוריות הצרפתיות שמעבר לים. לפי נתונים של משרד הסטטיסטיקה הצרפתי, 84% מתושבי מיוט חיים מתחת לקו העוני, 28% ממשקי הבית שבה חסרים מים זורמים וב-59% מהם אין שירותים; בשנת 2012, יותר מ-80% מהתושבים בגיל 64-16 לא ידעו קרוא וכתוב ויותר מ-25% מהאוכלוסייה המקומית היו מובטלים.

"כיוון שלא היו שם רעידות אדמה, מעטים מהם ידעו למה לצפות לקראת אירוע כזה ואיך להתגונן מפניו", אומרת לאור פאלו, סוציולוגית ב-EMSC. "מרביתם חשבו שסיסמולוגים הם סוג של גיבורי-על, שיכולים לחזות את הרעידות הבאות ועוצמתן; רוב התושבים המקומיים שענו לשאלון שלנו, ורוב אלו שריאיינתי, סבלו מחוסר שינה בשל הרעידות וקישרו בין היעדר המידע שקיבלו לרמת החרדה שלהם. אבל אם מסבירים לציבור עובדות מדעיות באופן שאינו מובן לאנשים רבים, יכולות להיות לזה השלכות רציניות מאוד. לכן חלק חשוב מעבודתה של הקהילה המדעית הוא לא רק לחשוב כיצד לערוך את מחקריה, אלא גם מסירת מידע אמין ונגיש על ממצאיה.

"במיוט אף אחד לא עשה זאת. לא הונגש מספיק מידע לציבור, בעיקר מכיוון שעדיין לא היה מספיק ממנו, אך גם המאמצים שנעשו כדי להבין את המשבר לא תוקשרו כראוי והמידע שכן היה בידינו והגיע לציבור לא הוסבר כהלכה. התוצאה היתה שאנשים הרגישו שלרשויות לא אכפת מהם. לכן הם פנו למקורות אחרים, כמו סמכויות דתיות מקומיות ותיאוריות קונספירציה מטופשות: היו, לדוגמה, טענות שהרעידות החלו כתוצאה מקידוחים סודיים באוקיינוס — והרשויות ניסו לשמור על הדבר בשקט, כדי לגרוף את כל הרווחים לכיסן. גם היתה שביתה כללית שנמשכה חודש קודם לתחילת הרעידות, והיו שטענו שאלוהים מעניש אותם על חמדנותם. במסורת הדתית שלהם יש אלמנט חזק של אנימיזם וזמן קצר לפני תחילת הרעידות הם קברו פרה בחיים, אז יש שמאמינים שהיא זאת שמזיזה את האדמה. אמנם עכשיו, אחרי ששיפרנו את התקשורת עם התושבים, המצב טוב יותר, אבל ברגע שמשהו 'מוזר' קורה — תיאוריות הקונספירציה חוזרות".

"לפני הרעידות היתה באי שביתה, וכעת התושבים סבורים שאלוהים מעניש אותם על חמדנותם. אחרים מאמינים שזה מפני שהם קברו פרה בחיים והיא זו שמזיזה את האדמה"


מיוט. רבים באי רואים במשבר הטבעי באדמתם כמעט ברכה

מיוט. רבים באי רואים במשבר הטבעי באדמתם כמעט ברכה
ORNELLA LAMBERTI / AFP

"אם נסתכל על האופן שבו הדברים מאורגנים כיום, סיסמולוגים לא רואים במסירת מידע לציבור חלק מעבודתם ולשירותי החירום אין הידע המדעי הנדרש לכך", טוען בוסו. "מבחינת הציבור, הדבר הכי גרוע הוא לא לדעת דבר. לכן אז אנחנו מנסים לעזור לאנשים להתכונן בצורה הטובה ביותר ולהבין מה קורה סביבם, גם אם אין לנו תשובות לשאלות כמו, 'האם תהיה עוד רעידה?'" במקרה של מיוט, הוא מספר, "ביליתי המון זמן ליד המחשב, בניסיון לענות על כל השאלות של התושבים והתיירים השונים, אבל הייתי כמעט היחיד — כמעט אף אחד לא ענה על שאלותיהם של התושבים".

קבוצת הפייסבוק שפתחו תושבי מיוט כדי לחלוק מידע, עצות וחוויות בזמן הרעידות פעילה כמעט כל היום. חבריה מפרסמים את השעה, המיקום והעוצמה שבהם חשו כל רעידה. לפעמים הם מזכירים את הפרה שמזיזה את האדמה ואת עגליה — כאשר הרעידות קלות; הם חולקים כל אזכור תקשורתי ומדעי של המתרחש באי וסביבתו, לצד מאמרים וכתבות על מקרים דומים.

"מערכת היחסים של כל הטריטוריות הצרפתיות שמעבר לים עם צרפת עצמה היא מעט קולוניאליסטית", טוענת פאלו. "התושבים במיוט מרגישים את המרחק מאדמת צרפת על בסיס יומיומי. הרשות המקומית היא מצד אחד הכתובת היחידה שלהם, אבל בה בעת היא מייצגת ממשלה רחוקה שעל פי רוב לא באמת מתעניינת באזרחים שחיים מעבר לים, כך שיש מערכת יחסים אמביוולנטית וחשדנית בין התושבים לממסד באי. גם התקשורת הצרפתית לא הקדישה יותר מדי תשומת לב למה שקורה שם, חוץ מלדווח על הרעש המסתורי בנובמבר".

במובן זה, נדמה שרבים במיוט רואים במשבר הטבעי שפוקד את אדמתם כמעט ברכה. זאת הזדמנות להזכיר לצרפת, ולשאר העולם, שהם שם. בינתיים, עד שייפסקו רעידות האדמה, מיוט תמשיך להיסחף מזרחה, אולי באופן המסמל את המרחק הגיאוגרפי, התרבותי והכלכלי-חברתי בינה ובין צרפת ואירופה. גם אם לא ייאלצו לנטוש את ביתם הטרופי, תושבי מיוט חיים על קרקע לא יציבה ומשוועים יותר מתמיד לתשומת לבה ולפטרונותה של הממשלה שבפריז, המתרחקת ממנה אט-אט.

הסכנה שמתחת לים

מיליוני הרי געש הספיקו להיווצר ולפלוט מגמה ממעמקיו של כוכבנו מאז שזה החל בסיבובו סביב השמש. כ-1,560 הרי געש נוצרו במהלך הולוקן, התקופה הגיאולוגית הנוכחית אשר החלה בסוף תקופת הקרח האחרונה, לפני כ-11,700 שנה. מספרם של הרי הגעש התת־ימיים אינו ידוע, אך מומחים מעריכים כי ישנם יותר ממיליון כאלו. כ-75,000 מתוכם מתנשאים לגובה של יותר קילומטר מעל לקרקעית הים או האוקיינוס שממנו צמחו.


תושבים מפנים חפצים מתוך ההריסות. איש לא יודע מתי הרעשים ייפסקו

תושבים מפנים חפצים מתוך ההריסות. איש לא יודע מתי הרעשים ייפסקו
Daniel Gros

רבים מתוכם ממוקמים בשולי לוחות טקטוניים הפעילים מתחת למים, אזורים הרריים תת־ימיים המכונים "רכס מרכז־אוקייני". בשנות ה-50, לאחר מיפוי מפורט של קרקעית הים, התגלתה מערכת עולמית של רכסים תת־ימיים, שנמתחים על פני כ-80,000 ק"מ ומהווים את שרשרת ההרים הארוכה בעולם, אשר נוצרו וממשיכים להיווצר בתהליך הנקרא "התפשטות קרקעית הים". הפעילים מבין הרי געש שברכסים תת־ימיים אלו אחראים על כ-75% מפליטת המגמה על פניי השטח של כדור הארץ. בממוצע, כ-20 מביניהם מתפרצים כל שנה ויוצרים כ–4 ק"מ רבועים של קרום אוקייני חדש מדי שנה על קרקעית הים.

בשנת 1650, הר הגעש קולומבו, הנמצא בים האגאי, כ-8 ק"מ מהאי היווני סנטוריני, ונוצר בהתפרצות געשית בעצמו, קרס לתוך עצמו ועוצמת הפיצוץ יצרה צונאמי שהכה באיים במרחק של עד 150 ק"מ ממנו. אסון טבע זה הוא כאין מול "ההתפרצות המינואית", אחת ההתפרצויות הגעשיות ההרסניות ביותר בהולוקן: במאה ה-15 לפני הספירה לערך (ישנם חילוקי דעות בדבר התאריך המדויק) התחמם הר הגעש באי תירה עד שבקע בהתפרצות אדירה – שפוצצה, ריסקה ופוררה את הר הגעש עצמו ונשאה חלקים גדולים ממנו השמימה, יחד עם אש, אפר וגופרית, בפטרייה ענקית שהתנשאה לגובה של כ-36 ק"מ. צלעותיו של הר הגעש התמוטטו והאי התפרק למספר איים קטנים, המוכרים היום כאיי סנטוריני. ההתפרצות הותירה את תירה מכוסה בשכבת אפר עמוקה, שחלקיקיה הנישאים ברוח כיסו את האי באפלה כבדה למשך זמן מה, והייתה מהגורמים המובילים, אם לא המרכזי שבהם, לשקיעתה של התרבות המינואית.

Let's block ads! (Why?)



Source link

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *