Menu

רכיב הצדק | מכתבים למערכת 28.1.2019


רכיב הצדק

בתגובה על המכתב למערכת "ממני שופטים, יד לפה", מאת יגאל רינת ("הארץ" 24.1)

גם עו"ד יגאל רינת חושב שיש מקום לשנות את הרכב הוועדה למינוי שופטים, אבל בהצעתו שדיקני פקולטה למשפטים ימנו חברים לוועדה אין בשורה. הצעתו יכלה להיות יצירתית יותר, אילו הוא היה מצביע על חוסר במומחים בתחומים שיכולים להעמיק את רכיב הצדק בשיקולי המשפט. כי זאת יודע כל מתעניין — שופטים נדרשים לפסוק על בסיס החוק (ולכך מלמדים משפט) ועל בסיס הצדק. נזכור שמצד אחד, מושג הצדק הוא מושג ערטילאי, אך מצד שני הצדק בנוי על מוסר, שמתגבש מהגות מקומית ואוניברסלית. הכרחי כי לשופט מכהן תהיה היכרות עמן ויכולת העמקה בהן, וכי הן יימצאו בארגז הכלים של המועמד לכהן כשופט. על כן רצוי שבהרכב הוועדה למינוי שופטים יימצאו גם מומלצי דיקנים למדעי הרוח והחברה, שיוכלו לעמוד על יכולתם של המועמדים לפסוק גם על בסיס הצדק, כפי שתואר לעיל.

ד"ר אורי כרוך, עו"ס, כמון

להכחיד את השנאה

בתגובה על מאמר המערכת, "תקופת האבן של גנץ" ("הארץ", 23.1)

הסרטונים שהציג בני גנץ לא רק מאכזבים, אלא גם מעוררים שאט נפש. לא בהרג ערבים ובהרס בתים בעזה ייבחן מי ששואף להנהיג את ישראל, אלא ביכולתו לבנות וללכד. עליו להכחיד את השנאה שנזרעה כאן בעשר השנים האחרונות, שנאה המפלגת ומפוררת את החברה הישראלית, ולכונן אותה מחדש כחברת מופת, פלורליסטית והומניסטית, המכבדת את זכויות האדם והאזרח ונותנת מקום שווה לכל אזרחי המדינה.

מי שרוצה להנהיג את המדינה צריך לומר כיצד הוא מתכוון להתמודד עם האתגרים הרבים שיוצבו בפניו. החשוב ביותר שבהם הוא חיזוק הדמוקרטיה, תוך שמירה על עקרונות של הפרדת רשויות וקיום מערכת של איזונים ובלמים, כפי שמתחייב מקיומה של דמוקרטיה פרלמנטרית. עליו לבער את השחיתות השלטונית ולפעול להחזרת האמון במוסדות המדינה, בשלטון החוק ובמערכת המשפטית — ובראשם בית המשפט העליון. מוטב לו לגנץ להתעלות מעל לניסיונות של נתניהו וחבר מרעיו לציירו כרמטכ"ל כושל, לא לרדת לרמתם ולא להיגרר להתרברבות כוחנית ואלימה. עליו לבדל את עצמו ולהצהיר את עמדותיו בקול רם וברור וללא מורא.

אורה לוי, ירושלים

תעשו אחת ועוד אחת

בתגובה על "קארמה" מאת צביה גרינפילד ("הארץ", 23.1)

במאמר "קארמה" של צביה גרינפילד, שעם הדעה המוצגת בו אני מסכים לחלוטין, נכשלת הכותבת בחשבון פשוט. גרינפילד מונה את המנדטים של המפלגות כך: "51 ולכל היותר 57 מנדטים, אם נצרף גם את ישראל ביתנו לחבורה. שאר 53 המנדטים, המייצגים את החברה הישראלית הרחבה שלא בליכוד ובחבריו, 'משעממים' אותם".

סיכמתי והגעתי לתוצאה מפתיעה — 110. חסרים אפוא עשרה מנדטים, שכנראה אינם נמנים עם "החברה הישראלית הרחבה". מעניין היכן הם.

עדי זלינגר, רעננה

מגרסת מלים

כחלק מתחילת קמפיין הבחירות של יש עתיד, פורסם לאחרונה סרטון של יאיר לפיד עובר על ערימת תיקים, ובהם חוקים שונים שחוקקה הממשלה האחרונה. לפיד עובר עליהם, גורס את חלקם, וכותב "לתקן" על רובם המכריע. יש לומר את האמת, הסרטון מצוין. הוא עשוי טוב ומעורר הזדהות מיידית. מובן שצריך לתקן את חוק הלאום, את חוק החינוך המיוחד ואת חוק הפונדקאות. רבים יסכימו עם המסר. שמאל, ימין מתון, מרכז. הוא מדבר לכולם. אלא שהסרטון הזה מגלם בתוכו בדיוק את מה שיש עתיד מציעה ולא מציעה. שאלת השאלות היא איך מתקנים את החוקים השונים.

את האיך הזה לא נמצא בסרטונים של לפיד. הוא מצפה, אולי בצדק, שהשאלה לא תטריד את תומכיו, ושהם יסתפקו במסר קליט שיגרום הנהון מיידי. תוכן מהותי? לא בבית ספרנו. בכך לפיד מביא למעשה לכלל אמנות את היכולת להגיד מעט שנראה כמו הרבה — אמירות בומבסטיות, חזקות, שמאחוריהן אין דבר וחצי דבר. הן חלולות, בלון נפוח.

חשוב להדגיש שלא רק לפיד ראוי לביקורת הזו. האמנות הזאת היא לחם חוקו של ה"מרכז" באשר הוא מרכז. קורץ לכל ואומר מעט מאוד, במקרה הטוב. בבחירות הקרובות נראה שרבים יתבקשו להכריע בין אשף אמירות חלולות ובין כוכב שותק. האמת היא שקשה להחליט מה גרוע יותר. מותר אולי לקוות שלפחות חלק מהמצביעים יראו מבעד לבלוף, ויבקשו תוכן אמיתי. לקוות מותר, אבל לצפות לכך — לא כדאי.

אברהם מקס קינן, ירושלים

מה נשתנה? לא נשתנה

נאומי ההתקרבנות התכופים של בנימין נתניהו, שבהם הוא משתלח בתקשורת, במשטרה ובפרקליטות, גרמו לי לפשפש בהתבטאויותיהם של משה קצב ואהוד אולמרט בעת מצוקתם המשפטית.

להלן כמה ציטוטים מדבריהם (בקיצורים מתחייבים). קצב: "לא עצרתם לרגע, אנשי התקשורת, לשאול את עצמכם אולי בכל זאת מדובר בעלילת שקר?"; "עיתונות מתגייסת להפיל נשיא"; "מידע שקרי, נבזי… הופך את שמי ואת כבודי, כאדם, כאזרח, כנשיא למרמס"; "שיתוף פעולה מסוכן בין התקשורת והמשטרה"; "בבית המשפט של התקשורת אין צורך בראיות, בהוכחות, בעובדות…"; "גורלי נגזר בטרם היתה אפשרות לי ולפרקליטי להיפגש עם היועץ המשפטי לממשלה ולהשמיע בפניו את גרסתנו".

והנה כמה מציטוטי אולמרט: "עיתונאים שהם משת"פים של המשטרה והמשטרה היא משת"פית שלהם…"; "פרקליט המדינה מנסה להפיל ראש ממשלה בלי משפט"; "מבקר המדינה ביצע עבודה רשלנית מתוך רדיפת כותרות בעיתונים… הוא מנסה לייצר דרמה תקשורתית על מנת לתפוס כותרות"; "גם 'פרשה' זו… תסתיים בלא כלום, ותתפזר כקצף על פני המים".

נשמע מוכר, הלא כן?

יצחק קאופמן, תל אביב



תגובות

דלג על התגובות

הכתבות הנקראות היום באתר

Let's block ads! (Why?)



Source link

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *